צבא ההדתה לישראל
אני רוצה לכתוב כאן על 3 מקרים באירוע השבוע בצה"ל, שבעוד שאת כל אחד מהם כלשעצמו אפשר אולי לפתור כשיקול דעת לקוי של המפקדים או כעניין משמעתי נקודתי, הרצף של שלושתם בשבוע אחד והחומרה של העונשים, שמיד אתאר, מחזקת אצלי מאוד את התחושה שיש החמרה והקצנה דתית בצה"ל.
מקרה ראשון: לוחמים ולוחמות ממג"ב שנשפטו על הדלקת מנגל בשבת
ארבעה לוחמים ולוחמות ממג"ב, ששירתו כחובשים קרביים בבסיס ההדרכה בבית חורון, הדליקו מנגל קטן בשטח הבסיס ביום שישי אחר הצהריים/ערב (שנחשב להפרה של כללי השבת). הלוחמים טענו שלא ידעו על האיסור הספציפי להדליק אש בשטח זה, כיבו את המנגל מיד כשהעירו להם, ולטענתם הם פעלו כך בגלל מחסור באוכל בבסיס. איש קבע דתי שחלף במקום דיווח לרב הבסיס, והמפקד התורן גזר עליהם עונש חמור של 21 ימי מחבוש בגין "פגיעה בדת וביהדות".
לאחר ערעור הופחת העונש ל-14 ימים, ולאחר לחץ ציבורי נוסף ובקשת המתקה – ל-7 ימים בלבד. בעת כתיבת הפוסט, הלוחמים והלוחמות עדיין בכלא והם צפויים להשתחרר בעוד יומיים לאחר שיסיימו לרצות שבוע.
ומכאן דעתי:
מקרה שבעבר, מנסיוני הפרטי, היה נגמר בנזיפה והבהרה של נהלי הבסיס, הפך במקרה הזה לעילה לשליחת לוחמים לכלא ל 21 יום (אני מתעלם כרגע מההפחתות שהגיעו אח"כ. לטעמי גם שבוע במחבוש זה מעל ומעבר ביחס למעשה). שלושה שבועות בכלא על הדלקת מנגל. עונש לא מידתי בשום אופן והעובדה שסיבה המקורית שעליה הם נענשו היא "פגיעה בדת וביהדות" מראה עד כמה שיקול הדעת של המפקד התורן היה לקוי.
אחרי המקרה ראיתי כבר טיעונים שמנסים להפחית את ההשפעה שהיתה לדת על המקרה ולומר שזה עניין של איסור בטיחותי על הדלקת אש בבסיס. זה לא משנה את העובדה שהסיבה המקורית לעונש החמור הזה הייתה שהמפקד התורן נעלב בשם הדת והיהדות.
אני מבין שהצבא צריך לדאוג שהבסיסים יהיו כשרים על מנת שחיילים דתיים יוכלו לשרת בהם. אבל הדלקת מנגל ע"י אנשים שאינם דתיים לא הופכת את הבסיס ללא כשר. המטבח בבסיס עדיין כשר ולמען האמת אני לא רואה שום השפעה של הדלקת המנגל על כשרותו של הבסיס או על חייהם של חיילים דתיים בבסיס.
אבל גם אם אני אקבל את ההחלטה לאסור את הדלקת המנגל, העונש הוא עדיין חמור ביותר היחס למה שקרה. על אחת כמה וכמה שברגע שהובהר להם שזה אסור הם נענו מיד וכיבו את המנגל. זה אומר שאין בעונש הזה אקט של אזהרה אלא של נקמה. של לעשות דווקא. של להראות הנה, אני לא מוותר לחילונים האלה.
אם זה היה תלוי בי, הייתי שולח את המפקד התורן לכלא לאותו מספר ימים שהוא שפט את החיילים אם לא יותר.
מקרה שני: ארבע חיילות נשפטו ביום השחרור על ג'ינס וגופייה
ארבע חיילות (בחלק מהדיווחים כתבו מ"כיות) עלו למשפט בדיוק ביום השחרור שלהן. הן הגיעו לבסיס בבגדים אזרחיים – ג'ינס, גופייה וג'קט – כדי להזדהות על הציוד ולקבל את התמונה המסורתית של גזירת החוגר. קצינה בכירה החליטה לשפוט אותן על "לבוש לא צנוע", והן נקנסו בשליש משכורת.
ומכאן דעתי:
מדובר בבחורות שהשתחררו. כללי הלבוש של הצבא לא אמורים לחול עליהן. הן היו לבושות בבגדים אזרחיים ולא במדים. איך זה הגיוני לשפוט אותן על "לבוש לא צנוע" כאילו הן עדיין חיילות?
גם במקרה הזה, אני מבין שחיילים וחיילות בצבא צריכים לשמור על קוד לבוש שכולל מדים והקפדה על איך ללבוש אותם. אבל כאן מדובר כבר באזרחיות או אוטוטו אזרחיות שמזדכות על המדים, מה שאומר שהן לא אמורות להיות לבושות במדים. ממתי צה"ל ממשטר את הלבוש האזרחי שלובשים אנשים ביום השחרור שלהם?
לא אמור להיות שום קנס או עונש על איך שאנשים שמגיעים להשתחרר מתלבשים בבגדים האזרחיים שלהם. לפחות כל עוד זה עדיין חוקי לאזרחים ואזרחיות להתהלך בפומבי בגופיה. אני לא בטוח שבכיוון שאנחנו הולכים אליו זה יהיה חוקי לאורך זמן.
מקרה שלישי: לוחמות במרתון ירושלים נאלצו ללבוש בגדים ארוכים
במרתון ווינר ירושלים שררו תנאי שרב כבדים שגרמו לביטול מקצה המרתון המלא. במרתון השתתפו מאות חיילים וחיילות במקצים הקצרים (כמו 5 ק"מ). למרות החום הקיצוני, חיילות נדרשו לרוץ במכנסיים ארוכים, בעוד חיילים גברים קיבלו אישור לרוץ במכנסיים קצרים.
ומכאן דעתי:
לא מצאתי בכתבות הסבר מגורם רשמי על הסיבה שבגינה החיילות נאלצו לרוץ בבגדים ארוכים. נכון לרגע כתיבת הפוסט, למיטב ידיעתי, לא נמסרה תגובה או סיבה מדובר צה"ל.
אז תנו לי רגע לנחש את הסיבה. המפקדים (או מי שזה לא יהיה שמקבל את ההחלטות שם) החליטו שזה לא יהיה צנוע מספיק לתת לחיילות לרוץ במכנסיים קצרים, בין אם מסיבות צניעות בצה"ל או בין אם מסיבות התחשבות באוכלוסיה החרדית והדתית בירושלים.
התוצאה היא חיילות שרצות בשרב כבד בבגדים ארוכים מבלי להתחשב בנוחות שלהן או בבריאות שלהן. עוד דוגמה מובהקת לאפליה מגדרית בחסות הדת, שבה זכויותיהן (ובריאותן) של נשים מוקרבות לטובת רגשות של גורמים דתיים.
לסיכום
בין אם מדובר בהקצנה דתית בצה"ל או בהקצנה דתית באוכלוסייה הכללית, אין ספק שאנחנו רואים יותר ויותר מקרים של כניעה ללחצים של רבנים צבאיים ואזרחיים ושל חיילים דתיים, והעדפה של רגשותיהם על פני זכויותיהם של חיילים חילונים, ובפרט על פני זכויותיהן של נשים.
אני חושב שכרגע שיקולים שכאלה משפיעים על מקרים בודדים שנראים, לכאורה, לא קשורים אחד לשני וככאלה שלא משפיעים על היכולות של צה"ל. אבל ככל שזה ימשיך, ואם זה לא ייעצר, אנחנו נראה שיקולים דתיים שישפיעו גם על החלטות מבצעיות ועקב כך אנחנו נראה ירידה משמעותית ביעילות וביכולות הצה"ליות, שלא לדבר על המוטיבציה של החיילים החילוניים.
* תמונה ראשית נוצרה באמצעות Gemini
